האופטימית

כי אפשר פשוט למלא את הכוס

פורסם ע"י האופטימית On אפריל - 17 - 2017

במשך כל החג חשבתי לעצמי שאני רוצה לכתוב פוסט על המשמעות של חג החירות בימינו והמשמעות האישית שלי לחירות שאני מתאמצת בכל כוחי להשיגה. האמת? שעכשיו, כבר היום האחרון של החג ורק עכשיו אני מתיישבת לכתוב. היו לי הרבה מאוד רעיונות אבל מעט מאוד זמן פשוט לשבת ולכתוב אותם. השבוע חופש הזה שקיבלתי מהעבודה היה עבורי זמן להשלים דברים רבים שאני לא מספיקה להגיע אליהם כפי שהייתי רוצה באופן שוטף. בין אם זה מפגשים עם המשפחה, החברים, זמן איכות עם הבן זוג, לימודים, פרויקטים חדשים והרבה מאוד ים ושמש. זה הדברים שחשובים לי באמת ואלו הדברים שהייתי רוצה שימלאו את היום יום שלי.

 

בעצם חופשה מהעבודה נותנת לי תמונה של איך חיי יכולים להיראות כשאגיע לעצמאות הכלכלית הנכספת. אני מוצאת את עצמי עובדת על פרוייקטים שמעניינים אותי, קוראת הרבה יותר ומבלה זמן רב בחברת אנשים שאני אוהבת. כשאני חושבת על זה, המציאות הזאת אינה כל כך שונה מהיום יום שלי, אני עושה את כל הדברים הללו, פשוט הרבה פחות. אין מה לעשות, עבודה במשרה מלאה לוקחת זמן מחיי היומיום וגוזלת ממני את החירות לבחור בדברים אחרים. עכשיו, יום לפני החזרה לשגרת העבודה ולחזור מחירות לעבדות אני תוהה בנושא שמעסיק אותי רבות. קראתי את הכתבה הזו שמתארת את חיי העבדות המודרנים, והיא גם גמרה לי לחשוב על כך שאנחנו היום יותר בעבדות מאשר בחירות. אמנם הפסח מדבר על יציאה מעבדות חירות, אבל החזרה לשגרה גורמת לי לחשוב על התהליך ההפוך, הפעמים שבהם אנחנו בוחרים במודע בעבדות במקום להיות חופשיים.

 

לפני החג, קיבלתי הצעה למשרה אחרת, תפקיד קצת יותר יוקרתי ויותר נחשב עם קפיצת שכר מכובדת. אני מתלבטת על כך רבות האם זה הכיוון שאני רוצה ללכת אליו. האם אני רוצה את השינוי הזה כרגע? המשרה שיש לי היום מספקת לי הרבה מאוד חופש. מכירים אותי ומעריכים אותי היטב, אני לא חייבת להשקיע מאמצים רבים רוב הזמן ויש לי זמן ויכולת להקדיש את עצמי לפרויקטים אחרים שמעניינים אותי מלבד המשרה המלאה. יש לי גם מנהל מדהים ומתחשב ואחלה אנשים בצוות שגורמים לי לצחוק ולחייך הרבה במשך יום העבודה. בכלל, העבודה היום מכל בחינה שאני יכולה להסתכל עליה מאוד נוחה וקלה ויחסית למשרה מלאה מספקת לי חופש רב.

 

המשרה החדשה שהוצעה לי לעומת זאת תחייב אותי להשקיע מאמצים רבים, לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי ולוותר על פרוייקטים שאני עושה מהצד לטובת ההשקעה במשרה הזאת. מצד שני, המשרה החדשה תאתגר אותי יותר, תהפוך את היום יום בעבודה ליותר מעניין ומעבר לכך, העלייה בשכר תנותב רובה ככולה לטובת הגדלת אחוזי החיסכון ובכך תוכל להקדים את הפרישה. אם אני מכירה בכך שבכל מקרה עליי להישאר בתחום שאני בו למשך עוד כמה שנים עד שאוכל לפרוש, לא עדיף כבר ללכת למקום שיאתגר אותי יותר תוך וגם יקצר את הזמן לפרישה?

 

באופן מפתיע, כשאני חושבת על העבודה החדשה, אני חווה יציאה נוספת מחירות לעבדות. אני פתאום מוצאת את עצמי חושבת על הדברים והמותרות שאני רוצה לקנות עם הכסף הנוסף. זה הזוי, הרי הסיבה שאני רוצה להרוויח יותר זה על מנת שאוכל לחסוך ולהשקיע יותר, לא לבזבז יותר. למרות זאת, נראה לי שהמח שלי עדיין רגיש לפרסומות שמפגיזות אותנו מכל עבר ועדיין מאמין שאני זקוקה לעוד דברים מעבר לחופש כלכלי. בעצם, אם אחליף עבודה לכזו שבה אעבוד יותר קשה רק כדי שאוכל לבזבז יותר ולקנות יותר דברים שאני לא באמת חייבת, מה עשיתי כאן בעצם? האם כל ההטפות שלי לחיסכון ולחשיבות ההבדל בין צריך לרוצה נעלמות כשפתאום יש לי יותר כסף? האם אני מתנהגת בדיוק כמו הגולגלות בתמונה למטה?

 

השאלה שאני שואלת את עצמי היא האם אני מוכנה בשלב זה להוביל את עצמי שוב מחירות לעבדות. האם אני יכולה להפוך את עצמי לעבד מרצון? בדיוק בנקודה הזו, לפני סוף חופשת החג, לפני החזרה לשגרה השאלה הזאת מציקה לי הרבה יותר. האם המטרה של השגת העצמאות הכלכלית היא זאת שחשובה לי יותר מכל ואקריב הכל עבורה או שאני רוצה ליהנות מהדרך גם אם זה מאריך אותה? האם לעבור לעבודה החדשה ולהקריב זמן פנוי תמורת קיצור הזמן לחופש כלכלי או להישאר בעבודה הנוחה תמורת יותר זמן עכשיו אך על חשבון הארכת הדרך לעצמאות הכלכלית? והאם בכלל יש לי רק אשליה של בחירה כרגע וכל מה שאני עושה זה בוחרת בין סוג עבדות אחת לאחרת?

 

מבטיחה לעדכן כשאגיע למסקנות ובינתיים מקווה שהיה לכולם חג שמח =)

 

רק אל תחשבו שאני קמצנית

השאר תגובה

%d bloggers like this:
Secured By miniOrange