האופטימית

כי אפשר פשוט למלא את הכוס

פורסם ע"י האופטימית On דצמבר - 1 - 2016

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93-16

יצא לי לא מזמן להיות בפגישת צהריים עסקית עם אישה נוספת, נקרא לה לצורך העניין גילה. באמצע הפגישה גילה פונה אלי ושואלת אותי בת כמה אני. אוטומטית המגננות שלי עלו, אני התחלתי בתחום שלי בגיל מאוד צעיר ואני רגילה שלעיתים הגיל שלי עובד לרעתי אבל אני עניתי לה בכל מקרה והמשך השיחה הפתיע ואף זעזע אותי מאוד. גילה הסתכלה עלי בהערצה ושאלה איך מגדלים ילדה כמוני. היא המשיכה לדבר וסיפרה לי שיש לה שני ילדים ששניהם גדולים ממני אך היא ובעלה מממנים אותם ואת הוצאות המחיה שלהם. שניהם משכילים, מרוויחים הרבה מעל הממוצע ויכלו להרשות לעצמם לפרוש מזמן אבל ה"עזרה" התמידית לילדים אינה מאפשרת להם לפרוש וליהנות מהזמן שלהם. ילד אחד שלה חזר בתשובה מגדל משפחה עם 5 ילדים אך מסרב לעבוד ולומד תורה כל היום ולכן גילה ובעלה מממנים אותו ואת משפחתו. מכיוון שזו הייתה פגישה עסקית וחוסר האחריות הכלכלית שקיים באורח החיים של החרדים פשוט מרתיח אותי, מאוד ניסיתי להימנע מלהעביר ביקורת או להיכנס לנושאים פוליטיים בכל זאת, פגישת עבודה עם לקוחה פוטנציאלית. סביר להניח שאם היה לי את החופש להעביר ביקורת היא כנראה הייתה מגיעה בצורה של נבוט בראש כדי להכניס היגיון לראש שלה. לכן, כדי לא להתרגז יותר מדי ניסיתי להפנות את השיחה לכיוון הבן השני ולראות מה הסיפור שלו שמדכא כל כך את גילה ומכריח אותה לוותר על חייה כדי לממן אותו.

הבן השני הוא מוזיקאי, או לפחות רוצה להיות מוזיקאי הוא לא סגור על עצמו במיוחד. גילה התחננה שילך ללמוד ויעשה משהו עם החיים שלו ואף הבטיחה לו שתעזור לו לעשות זאת. הבן בחר ללמוד מוזיקה, כאשר גילה ובעלה מממנים את הלימודים, הדירה שלו והרכב שלו (כי הרי אם אין לו רכב הוא בחיים לא יבוא לבקר את הוריו המסורים). עכשיו, הבן הסורר רוצה לקחת שנה הפסקה לפני סיום הלימודים כי הוא לא בטוח שהוא רוצה את זה ובכלל הוא לא נהנה כל כך מהלימודים כמו שהוא חשב, אז הוא ייקח שנה בחו"ל להתאפס על עצמו ואז יחליט אם הוא רוצה לחזור ללימודים. כן, הנבוט הדמיוני שלי כבר הלם בראש של גילה והבן שלה אבל כנראה שזה לא ממש יעזור.

לאחר שסיימה את הסיפור גילה שוב שאלה אותי, איך מגדלים בת כמוני? שעובדת ומממנת את עצמה, בעלת מוטיבציה להתפתח ולהגיע להישגים ללא תלות בהורים. בשלב זה כבר לא יכולתי להתאפק יותר, לעזאזל עם העסקה אני לא יכולה להמשיך לשתוק ולהעמיד פנים שההתנהגות שלה שפויה. אמרתי לה שהדרך לגדל ילדים שלא תלותיים בך מבחינה כלכלית זה פשוט לא לתת להם יותר כסף! אם את רוצה שהם יהיו עצמאיים ויעמדו בכוחות עצמם תתני להם את ההזדמנות הזאת! איך בכלל את יכולה לצפות שהילדים שלך יהיו עצמאיים אם את לא מאמינה שהם יכולים להיות? את מאפשרת להם להיות תלותיים לחלוטין נותנת להם כסף בכמויות לא שפויות בלי לבקש שום תמורה ואז עוד מתלוננת על זה? הבן הראשון שלך בחר בחיים של עוני, הוא בחר לוותר על יכולת ההשתכרות שלו ולהפקיר את משפחתו לחסדיך. זאת בחירה שלו, מי שצריך להתמודד עם התוצאות של הבחירה הזאת היא הוא ומשפחתו ולא את ובעלך. הבן השני כל כך נצלן וחוצפן אבל באמת שאי אפשר להאשים אותו, כשכל מה שהוא צריך לעשות זה להגיד שהוא לא מרוצה ואתם תפתחו את הארנק, איזה מוטיבציה תהיה לו בכלל לעשות משהו עם עצמו? ולמה שהוא אי פעם יפסיק לבקש כסף אם מלמדים אותו שמתי שהוא רק יבקש הוא יקבל? הוא הרי לא צריך, אתם תהיו שם לדאוג לכל מחסורו. עד שכבר לא תהיו…

ניסיתי להסביר לה שהיא דנה את ילדיה לחיים של חוסר אחריות כלכלית, ועושה להם יותר נזק מאשר תועלת ושלא יעזור כלום, לא משנה כמה היא תתן זה לא יספיק. ניסיתי להגיד לה שהיא ובעלה צריכים לחסוך את הכסף הזה לקראת זקנה כי איך שזה נראה הבנים שלהם ממש לא יעזרו להם. ניסיתי להגיד לה שאין שום סיבה שבעולם שבני 30 לא יוכלו לתמוך ולהתנהל בעצמם או לפחות לנסות, עליהם רק לבחור לעשות זאת וכשיש אפשרות כל כך זמינה לא להתמודד עם התוצאות הם יבחרו בה. ניסיתי להסביר לה שהיא זאת שמאפשרת לילדים את ההתנהגות הזאת אז אין שום סיכוי בעולם שהם ישנו אותה. ניסיתי להגיד לה שאני שמחה שלאמא שלי לא היה כסף לתת לי ללימודים או מחיה והייתי חייבת להתמודד לבד, זה פיתח אצלי המון יכולות, כישורים וביטחון. אני יודעת שלא משנה מה אני אוכל להסתדר בכוחות עצמי ולהתנהל ולהתמודד עם מה שהחיים זורקים לעברי בעוד שלילדים שלה אין טיפת עצמאות. ניסיתי, אבל זה לא עזר. נתקלתי בשלל תירוצים איך זה בכלל אשמתו של בעלה, איך היא לא יכולה לעשות להם את זה פתאום למרות שלוגית היא מבינה שאני צודקת, היא כנראה תמשיך להתלונן אבל לא תשנה דבר. אז גילה כנראה תמשיך לתמוך בילדיה עד סוף חייה למרות שהם לא טורחים לעשות זאת בעצמם, אבל מה איתכם?

מסתבר שהגישה הזאת שאמורים לממן את הילדים הצרכים והרצונות שלהם גם בגיל שהם יכולים לעשות זאת בעצמם מאוד נפוצה. עד כדי כך שאפילו בארגון כמו פעמונים שנועד לעודד משפחות להתנהלות כלכלית נבונה מעודדים לעשות זאת. בתחילת דרכי כאופטימית, הייתי עם בן זוגי בסדנא להתנהלות כלכלית נכונה לזוגות צעירים. המדריכה (שהייתה בהחלט מעולה בתחומים אחרים) טענה שעלינו לחסוך ולתכנן כלכלית לעתיד. עד כאן הסכמתי איתה עד שהיא טענה שצריך לחסוך ללימודים של הילדים, לחתונה שלהם ולעזרה שלהם בדירה בהמשך הדרך. היא המשיכה ואמרה שחייבים לתכנן זאת מראש כי פשוט אין דרך אחרת! כאן כבר התרגזתי קצת ושאלתי אותה אם לא יהיה יותר קל ובריא יותר לתכנן לגדל ילדים אחראים ועצמאיים כלכלית? היא הסתכלה עלי ואמרה לי שזה יפה בתור אידיאל, אבל אין סיכוי שמימנתי לעצמי את התואר, או החתונה או את הדירה. עניתי לה שגם אני וגם בן זוגי מימנו את הכל לבד למעט דירה שאם וכאשר נחליט שנרצה אנחנו בוודאות נקנה מכספינו. היא הסתכלה עלי קצת מבולבלת ואמרה שטוב זה אנחנו אבל רוב הילדים יזדקקו לעזרה. כאילו שאין באמת אפשרות לנסות ללמד לא רק את עצמנו אלא גם את הילדים להתנהל נכון, לחסוך ולהיות עצמאי ובלתי תלוי לחלוטין מבחינה כלכלית.

לכן, כיום המשפט "אבל צריך לעזור לילדים!" זהו אחד המשפטים שהכי מרגיזים אותי לשמוע, אנשים לא חוסכים לפנסיה שלהם, לא חוסכים למקרי חירום אלא שמים כסף בצד כדי שבעתיד יוכלו לממן את הצרכים השוטפים של ילדיהם. זה אידיוטי לחלוטין כי אם אתם מלמדים את הילדים שלכם להיות תלותיים בכם מבחינה כלכלית על חשבון חיסכון שלכם לפנסיה אל תתפלאו שכשתגיעו לפנסיה הם לא יוכלו וגם לא ירצו לעזור לכם. העזרה הכי טובה שאפשר לתת לילדים זה ללמד אותם להתנהל נכון, לתת להם את הכלים להשיג דברים בכוחות עצמם ואת הביטחון שמגיע דרך כך. אפשר לעזור כשהם מועדים, או לתת להם מתנות כשבא לכם אבל לא לתת לילדים להיות תלויים בהן או לבנות עליהן מראש. אפשר ללמד את הילדים מגיל צעיר על משמעות תקציב, על כך שאסור להוציא יותר ממה שמכניסים והכי חשוב לתת דוגמא אישית שממנה הילדים לומדים בצורה הטובה ביותר. אפשר לעשות זאת, או שאפשר לקחת עוד הלוואה כדי לעזור לילדים עם הלימודים או עם הבית ולשקוע עמוק בתוך חובות כי "צריך לעזור לילדים". הבחירה היא שלכם, מה תרצו לגדל ילד עצמאי או תלותי ?

שכירות זה לא לזרוק כסף לפח!
מתי מספיק זה מספיק

2 תגובות

  1. אבישי הגיב:

    אני מסכים עם הכל למעט לימודים.
    אני מכיר מעט מאוד אנשים שמימנו לעצמם תואר שדורש השקעת זמן משמעותית כמו הנדסת חשמל או מדעי במחשב.
    אני כן הייתי ממן חלקית תואר רציני במוסד רציני. מה שלא הייתי ממן חיי מוטרות סטודנטיאלים חו"ל וכדומה.

    • האופטימית הגיב:

      הלימודים עצמם זה לא הכסף הרב, מה עם מימון בזמן הלימודים? מחיה? הרבה מאוד סטודנטים שאני מכירה גרו בדירות שכורות שההורים מימנו. זה לא רק לשלם למוסד הלימודים בלבד שזה גם יכול להיות כלול במלגה או פיקדון צבאי.
      הרעיון הוא לתת לילדים את העצמאות להיות מסוגלים לעשות זאת בעצמם.

השאר תגובה

%d bloggers like this:
Secured By miniOrange